למרות מאמצים רבים של רשויות ההגנה האזרחיות, מוכנות אוכלוסיות לחירום, לרבות אלה הנגרמים כתוצאה משינויי אקלים, נותרת ברמה נמוכה ובלתי מספקת. נראה שבמקרים מסוימים, במיוחד בחשיפה מוגברת לאיום, מתפתחת תמונה מורכבת יותר סביב נושא המוכנות לחירום. אנשים רוצים לחיות את חייהם בשלווה ובשקט ולדאוג לדברים הפשוטים של חיי היום-יום. זה נכון לגבי תרחיש מלחמה שנפוץ במחוזותינו, ונכון גם לתרחישים של מזג אוויר קיצוני, שפחות שכיחים.

האם אנחנו באמת מצפים מהציבור לשים הכל בצד ולהקדיש זמן ומרץ להתכונן לתרחישי אימים? ומה בנוגע לפחד וחרדה שכרוכים בהתנהגות הזו? מגפת הקורונה ואירועי ה- 7 באוקטובר נתנו לנו הזדמנות מיוחדת להציץ אל נבכי הפסיכולוגיה האנושית בהקשרי מצבי חירום ואסון בישראל. נדרשת חשיבה "מחוץ לקופסה" כדי לקדם מוכנות לחירום ולהגביר את החוסן של הציבור להתמודד עם מצבי חירום ומשבר.

החדשות הטובות הן שיש פתרונות יצירתיים. החדשות הרעות הן שלאף אחד לא ממש אכפת...